גלית דהן קרליבך היא סופרת, מסאית ומורה לכתיבה דרמטית. בין הפרסים בהם זכתה על יצירותיה נמנים פרס ראש הממשלה, פרס אקו"ם, מועמדות לפרס ספיר, מלגת פרדס, ואירוח בתכניות כתיבה בינלאומיות באיווה, בסין ובספרד. ספרה האחרון "זאת אני, איווה" זיכה אותה בציון לשבח מטעם פרס ברנר.

לאחר שעות רבות של כתיבה בבדידות ובמסתור אני אוהבת מאוד לפגוש אנשים ולספר להם בעיניים בורקות איך ספרים יכולים לשנות את חייהם ולהעניק להם נחמה, משמעות ועניין. אני נהנית לשתף את הקהל בסיפור החיים האישי שלי, החל בילדותי שבשדרות, שם אני עוברת השתלמות מעשית כמספרת סיפורים והמשך בנעוריי בירושלים- שבה אני מגלה שצריך רק לפתוח חלון כדי למצוא עלילות שונות ומשונות ודמויות ספרותיות חד פעמיות. אני משתפת את הקהל בלבטי הכתיבה, בקשיים, בהנאות, במאגיה ובקסם המלווים אותה. 

הסדנאות שלי:

סדנת הכתיבה הבאה 25.3.19

מכל סוגי האמנויות הקיימים, נדמה שהכתיבה הספרותית זוכה אצלנו ליחס דו-ערכי. מצד אחד, כולנו למדנו לאחוז בעט בילדותנו ולכן נדמה שצריך רק לחבר אות לאות וכבר יגיע הסיפור מאליו. מצד שני, יש הטוענים שאי אפשר ללמוד כתיבה וזה עניין מולד.

לפי השקפת עולמי, הכתיבה הספרותית ממוקמת בכבוד בפנתיאון האומנויות ושולחת ידיים, ללא הרף, למוסיקה מימין ולציור מאחור. וכשם שבלימודי פסנתר יש להתאמן, להריץ אצבעות, לחזור שוב ושוב על קטע מסוים ולמחוק קטע אחר, כך גם בכתיבה. 

בסדנתי אני שואפת להסיר את הרומנטיות שדבקה בכתיבה, על לא עוול בכפה, ורוצה שנתייחס אליה כאל מלאכה לכל דבר ועניין: לפעמים צריך להבריג, כמעט תמיד צריך למחוק. פה צריך להדגיש ושם-כדאי לבנות את הדמות מחדש כדי שתתחיל לצעוד מעצמה.

כחלק מהלימוד שלנו בבית המלאכה הספרותי שלנו נקבל דוגמאות מהמוסכניקים הטובים ביותר בהיסטוריה הספרותית, ובעזרת רשימה מומלצת מאוד וקטעי טקסטים של דיקנס, קארבר, המינגווי, שולמית הראבן, בוריס ויאן ועוד, נלמד את המלאכה מהמומחים בתחומם ונחדד את מיומנותנו, כל אחד לפי יכולתו וכשרונו.

בין הנושאים שיילמדו בסדנה:

-פתיחות- הפתיחה כקפסולה של העלילה
– גילוף ועיצוב דמויות
-הקול המספר- על הטוב, הרע והשובב שבסוגי המספרים.
-מילים יפות תואר- על מלאכת הסופר והשימוש הנכון במילות תואר
-כשחללית נכנסת לקניון- על קונקרטיות ואמינות בטקסט פנטסטי וריאליסטי
-לקסיקון הטיפוסים- הבדאי, החנפן, הקנאי והמושלם, ועוד טיפוסים שנמציא משלנו.
-מקום בספרות- על מקום כמקדם עלילה ודמות
-מעט המחזיק את המרובה-סגולותיו של הסיפור הקצר
-שפת בית מרקחת ושפת רחוב- הדיאלוג והסאב טקסט כמאפיין דמויות.
-הו, המאטפורה! רענון מילים משומשות והחזרתן לחיים
-חושים וחושניות- טעמים וריחות בספרות.
-מיטב השיר כזבו? על אוטוביוגרפיה ודמיון. 

אשמח לשמוע מכם:

גלית דהן קרליבך היא סופרת, מסאית ומורה לכתיבה דרמטית. בין הפרסים בהם זכתה על יצירותיה נמנים פרס ראש הממשלה, פרס אקו"ם, מועמדות לפרס ספיר, מלגת פרדס, ואירוח בתכניות כתיבה בינלאומיות באיווה, בסין ובספרד. ספרה האחרון "זאת אני, איווה" זיכה אותה בציון לשבח מטעם פרס ברנר.

לאחר שעות רבות של כתיבה בבדידות ובמסתור אני אוהבת מאוד לפגוש אנשים ולספר להם בעיניים בורקות איך ספרים יכולים לשנות את חייהם ולהעניק להם נחמה, משמעות ועניין. אני נהנית לשתף את הקהל בסיפור החיים האישי שלי, החל בילדותי שבשדרות, שם אני עוברת השתלמות מעשית כמספרת סיפורים והמשך בנעוריי בירושלים- שבה אני מגלה שצריך רק לפתוח חלון כדי למצוא עלילות שונות ומשונות ודמויות ספרותיות חד פעמיות. אני משתפת את הקהל בלבטי הכתיבה, בקשיים, בהנאות, במאגיה ובקסם המלווים אותה. 

הסדנאות שלי:

סדנת הכתיבה הבאה 25.3.19

מכל סוגי האמנויות הקיימים, נדמה שהכתיבה הספרותית זוכה אצלנו ליחס דו-ערכי. מצד אחד, כולנו למדנו לאחוז בעט בילדותנו ולכן נדמה שצריך רק לחבר אות לאות וכבר יגיע הסיפור מאליו. מצד שני, יש הטוענים שאי אפשר ללמוד כתיבה וזה עניין מולד.

לפי השקפת עולמי, הכתיבה הספרותית ממוקמת בכבוד בפנתיאון האומנויות ושולחת ידיים, ללא הרף, למוסיקה מימין ולציור מאחור. וכשם שבלימודי פסנתר יש להתאמן, להריץ אצבעות, לחזור שוב ושוב על קטע מסוים ולמחוק קטע אחר, כך גם בכתיבה. 

בסדנתי אני שואפת להסיר את הרומנטיות שדבקה בכתיבה, על לא עוול בכפה, ורוצה שנתייחס אליה כאל מלאכה לכל דבר ועניין: לפעמים צריך להבריג, כמעט תמיד צריך למחוק. פה צריך להדגיש ושם-כדאי לבנות את הדמות מחדש כדי שתתחיל לצעוד מעצמה.

כחלק מהלימוד שלנו בבית המלאכה הספרותי שלנו נקבל דוגמאות מהמוסכניקים הטובים ביותר בהיסטוריה הספרותית, ובעזרת רשימה מומלצת מאוד וקטעי טקסטים של דיקנס, קארבר, המינגווי, שולמית הראבן, בוריס ויאן ועוד, נלמד את המלאכה מהמומחים בתחומם ונחדד את מיומנותנו, כל אחד לפי יכולתו וכשרונו.

בין הנושאים שיילמדו בסדנה:

-פתיחות- הפתיחה כקפסולה של העלילה
– גילוף ועיצוב דמויות
-הקול המספר- על הטוב, הרע והשובב שבסוגי המספרים.
-מילים יפות תואר- על מלאכת הסופר והשימוש הנכון במילות תואר
-כשחללית נכנסת לקניון- על קונקרטיות ואמינות בטקסט פנטסטי וריאליסטי
-לקסיקון הטיפוסים- הבדאי, החנפן, הקנאי והמושלם, ועוד טיפוסים שנמציא משלנו.
-מקום בספרות- על מקום כמקדם עלילה ודמות
-מעט המחזיק את המרובה-סגולותיו של הסיפור הקצר
-שפת בית מרקחת ושפת רחוב- הדיאלוג והסאב טקסט כמאפיין דמויות.
-הו, המאטפורה! רענון מילים משומשות והחזרתן לחיים
-חושים וחושניות- טעמים וריחות בספרות.
-מיטב השיר כזבו? על אוטוביוגרפיה ודמיון. 

אשמח לשמוע מכם: