אהובת המוות

אראסט פטרוביץ' פנדורין, הגיבור שובה הלב שיצר בוריס אקונין, שב למוסקבה כדי לפתור את תעלומת מגיפת ההתאבדויות הפושה בעיר בקרב צעירים רומנטיקנים. לב התעלומה נמצא בכת שמאמיניה סוגדים למוות, ושאליה מצליח פנדורין להסתנן ולפענח את מהות הקשר הגותי שנקשר שם.

למרות העלילה הסוחפת והקצבית, דמותו של פנדורין היא- היא זו שהופכת את הקריאה בה למהנה ופעילה כל כך. פנדורין הוא רוסי ג'נטלמן, יפה תואר ושחור שיער, מלבד צדעיו המלבינים, המעידים על אסון כלשהו בהיסטוריה הפרטית שלו. על אף גמגומו לפרקים, הוא שולט במצב ואינו מניח ללחץ הדם שלו לנסוק לגבהים גם כאשר הוא נקלע למצבים מסוכנים במיוחד.

וכמו בתיבת פנדורה המיתולוגית שעל שמה הוא קרוי, פנדורין מלא בהפתעות ובתחביבים לא צפויים, כגון הערצתו הבלתי נלאית לתרבות היפנית, עובדה שמשתקפת היטב בדמותו של מאסה הסמוראי, עוזרו המסור.

כמו בשאר הספרים בסדרה גם עלילה זו מרובת שכבות ורבדים. אוהבי הספרות והספר יתענגו בגילויה של  גלריית דמויות קלאסיות ובלתי נשכחות. הפעם, נכתב הספר כמחווה למחזה "הסערה" מאת ויליאם שייקספיר ול"מועדון המתאבדים" של רוברט סטיבנסון, אך גם לעלילות נוספות.

את פרוספרו, שמשמש במקור כדוכס מילאנו שמלכותו נגזלת על ידי אחיו, מגלם ראש כת המתאבדים המוסקבאים שאליה חודר פנדורין. ודמויות נוספות כקולומבינה, גנז'י, קליבן ואופליה, קורצות אלינו ללא הרף ומרצפות היטב את העלילה באופן רב קולי משכנע ומקורי. ואכן, 'אהובת המוות' הוא דוגמא מושלמת לכתיבה פוליפונית ולשליטתו של המחבר ביצירי כפיו. לכל דמות העגה וסגנון הדיבור וההתנהגות המיוחדים רק לה.

גם הספר הזה בסדרת תיבת פנדורין מוקדש למאה התשע עשרה שהספרות בה הייתה גדולה, האמונה בקדמה חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב טעם, כפי שמציין המחבר, בן המאה העשרים ואחת. וכך, באופן נאמן להקדשה, מהתל הסופר בקוראיו כשהוא מציג את החידוש האחרון בתחום הבלשי-ערכה לזיהוי טביעות אצבעות או מספר על היום שבו ניתן יהיה להשתמש במכונית ולא בכרכרה ולגמוא בעזרתה מרחקים הגונים.

וגם בתקופתנו מרובת ההמצאות והחידושים הטכנולוגים, אי אפשר שלא להתאהב מחדש במאה הזו, ולהשתאות על החידושים שהתיישנו אצלנו זה מכבר.

הקריאה באהובת המוות היא כמו בפסיעה על שביל ובו אינספור סימנים ועקבות, שכל אחד מהם מוביל לעולם חי ותוסס משל עצמו. ואין לנו, הקוראים, אלא לעקוב אחר הסימנים ולהניח להם לפתות אותנו ולהיכנס לעולמות רחוקים וזוהרים.

 

אהובת המוות מאת בוריס אקונין, מרוסית:יגאל ליברנט, הוצאת ספרי עליית הגג, 310 עמודים