אובלומוב

עד היום משמשת המילה הרוסית 'אובלומוביות' כמושג לעצלות, נרפות וחוסר מעשיות שעל גבול הרומנטיקה. מקור מילה זו הוא בדמותו הבדיונית של אובלומוב שיצר איוון גונצ'רוב ברוסיה הצארית של אמצע המאה התשע עשרה.

אובלומוב הוא אציל הלוקה בחוסר מעש קיצוני שכל מבוקשו בחיים הוא להישאר במיטה ושיעזבו אותו במנוחה.

שגרת יומו- מהמיטה לארוחה ובחזרה נרעדת מעט כשהוא מתבשר שעליו לפנות את הדירה, ולנסוע לכפר ולבחון את אחוזותיו.

אך גם מצב זה אינו גורם לאובלומוב לצאת ממיטתו ולאחוז בחיים בשתי מושכות הגונות. הוא מעדיף להישאר שווה נפש ולהפקיד את גורלו בידי משרתים, נוכלים, חברים והגורל. כראי מהופך מוצב מולו חברו הטוב, שטולץ הגרמני.

שטולץ, איש עבודה מסור, המרבה בנסיעות, דוגל בחיי עמל ורואה בזמן משאב יקר שאין לבזבזו, מנסה לפרוש את חסותו על אובלומוב ולחנך אותו לחיי עבודה מועילים ומספקים, אך כמובן שאינו מצליח בכך.

גם כאשר מתאהב אובלומוב באולגה המעשית הוא עושה זאת בדרכו האובלומובית ומעדיף לשוטט בין עצי תרזה ולמלמל משפטים של מאוהבים מאשר לשפר את מצבו הכלכלי ולחסוך כסף עבור החתונה הממשמשת ובאה.

אך החתונה הולכת ומתרחקת. לבסוף, דווקא שטולץ המנוגד לו כל כך באופיו, יינשא לאולגה, ואובלומוב בכלל לא ידרוש לצאת לדו קרב, אלא רק ישמוט את כתפו בחינניות ויאחל לבני הזוג עושר ואושר מקרב לב. הוא עצמו יעדיף להתאהב באישה קרובה וקלה להשגה, והעובדה שהיא בת למעמד נחות לא יטריד אותו כהוא זה.

קשה שלא להתאהב באובלומוב. סוד קסמו נעוץ בדמותו נטולת האג'נדה וחסרת המניע וביחסו השוויוני לכל- הן למשרתים והן לאדונים.

אך דווקא דמות עצלנית מקסימה זו עלולה להוות סכנה למשטרים טוטליטאריים כאדם שמושך את ידיו מכל תחרות שהיא, ובשום פנים לא ניתן לשבץ אותו, אף בדמיון, בחיי הפרולטריון של האומה הסובייטית לעתיד.

מי שיבקש לו מסר פוליטי או חברתי יוכל למצוא זאת בקלות, בין השיטין ובדבריו של אובלומוב עצמו המשווה את החברה לזבובים דורסניים המתרוצצים כה וכה ושרואים במעמדות ובהישגיות את חזות הכול.

אך גם ללא מסרים פוליטיים כאלו או אחרים, 'אובלומוב' הוא יצירה ספרותית מבריקה וסאטירית על אדם שמוותר מראש ואינו מצטרף לקלחת ההומה של העולם, שאינו נשמע לכללי האנושות ושאינו לוקח מהחיים את מה שניתן לו, אלא משאיר את עצמו בתחנת הרכבת ואינו מתעניין כלל ביעדי הנסיעה של בני תקופתו.

 

אובלומוב מאת איבן גונצ'רוב, מרוסית:דינה מרקון, הוצאת מחברות לספרות, 587 עמודים.