אוגוסטוס

ב'אוגוסטוס' אנו שבים אל רומא המדממת והחבולה בתקופה שבאה לאחר הירצחו של הדיקטטור יוליוס קיסר. את מקומו תופס בנו המאומץ, גאיוס אוקטביוס, או כפי שכונה מאוחר יותר בשם אוגוסטוס שפירושו 'הנשגב'.

הספר כתוב כרומן מכתבים המשובץ במסמכים שונים הקשורים בתקופה, וכך, דרך עיניים רבות, אולי רבות מדי, אנו למדים על המצב המורכב שבו רומא הייתה נתונה. עוד אנו למדים על הטְרִיאוּמְוִירָט-אותו שלטון משולש שהתחלק בין אוקטביוס, מרקוס לפידוס ומרקוס אנטוניוס. שלטון זה בא לקיצו בשנת 31 לפני הספירה בקרב אקטיום הנודע שהותיר את אוגוסטוס כקיסר יחיד השולט ברומא, וכך בא למעשה הקץ על הרפובליקה הרומית. בספר מתוארת הצלחתו של אוגוסטוס לאחד את האזרחים תחת שלטונו, ולכונן את הפקס רומנה- השלום הרומאי חובק האימפריה.

מבחינה היסטורית-תיעודית, אין ספק שהספר מספק פיסות מידע ופרטים רבים הנמסרים באופן אמין ומשכנע.

אך בכל הקשור לפן הספרותי לוקה עלילתו של 'אוגוסטוס'. כי סיפור- גם סיפור היסטורי, אגדה או סיפור עם- ישאף תמיד להתחיל מן הנקודה הפרטית ביותר, מה שאיננו קורה בספר זה.

העלילה מרובת דמויות: מיוליה, בתו של אוגוסטוס ועד טיטוס ליוויוס ומטיבריוס ועד ניקולאוס איש דמשק, אך גם ריבוין אינו מעיד על מלאות ואינו מאפשר הזדהות. גם קטעי יומנה האישי של יוליה, החושפים את שארית חייה על אי מרוחק ושכוח אל, אינם מצליחים לעורר חמלה.

מעניין לציין שלג'ון ווילאמס, מחבר הספר, נקשרו כתרים רבים. באחרית הדבר מובאים דבריו: "ידעתי שאם אכתוב את הרומן כנרטיב קלאסי הוא יהיה פשוט רומן היסטורי ולא רציתי שהוא יישמע היסטורי."

אך בניגוד לספרי קלאודיוס של רוברט גרייבס, לדוגמא, בהם ההיסטוריה מפכה כמו מעיין צעיר, שבהם לכל משרת יש אופי וטבע משלו והעלילה הופכת למפגן פרוזה מרשים ועשיר, הרי שבאוגוסטוס חסרה היד הספרותית. למרבה הצער, אוגוסטוס איננו מעניין יותר מניקולאוס ואפילו דמותו של אנטוניוס, המאהב הערמומי, לוקה בשיממון מה. כל זה נובע מניסיונו של המחבר לספר יותר מדי ובבת אחת:ומרוב פרטים, הולך הספר ונעלם תחת מעטה לא סיפורי במיוחד.

לחובבי ההיסטוריה מומלץ מאוד לקרוא את אוגוסטוס. העלילה תעשיר ותשלים את הרקע ההיסטורי שלהם בפרטים רבים. אך ספק גדול אם חובבי הספרות ייהנו מדמותו האנמית למדי של אוקטביוס, הלא הוא אוגוסטוס, אך אף רמז לרוממותו איננו מופיע ברומן, לא כקיסר, לא כאב ואף לא כדמות בדיונית.

 

 

אוגוסטוס מאת ג'ון וויליאמס, מאנגלית שרון פרמינגר, אחרית דבר מאת נטע גורביץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 383 עמ'.