אורליה שטיינר

אורליה שטיינר הוא ספר המורכב משלושה טקסטים שבשל אופיים האקלקטי, קשה לסווג אותם לסוגה ספרותית כלשהי, טונים שונים עולים מן הספר: טון סיפורי, טון לירי וטון דיווחי, תמציתי, השייך לספרי התיעוד. כל זה בצירוף אחרית הדבר המצוינת שהוסיפה המתרגמת מאיה מיכאלי הופכים את הקריאה למעניינת ולא צפויה המדגישה את העובדה שספרות היא לא רק מה אלא גם איך. שלושת הטקסטים נכתבים על ידי דמות עלומה בעלת השם החידתי אורליה שטיינר. אך אין התאמה בין שלוש האורליות שנגלו לנו מבעד לטקסטים. על אף אי ההתאמה בין הסיפורים, בין הנמענים ובין הגיבורה, מבין השורות ומבין החללים הגדולים שבין המילים נשמעים היטב צעדיה הכבדים של מלחמת העולם השנייה. הבחירה של סופרת לא יהודיה לכתוב על השואה מנקודת מבט יהודית, לפחות לפי מה שעולה מן הטקסט, איננה קלה למחברת, והפתרון האלגנטי שהיא בוחרת, מתמודד עם השאלה איך ניתן לכתוב זוועות. איך נערה מסוגלת להתמודד עם אובדן בני משפחתה, אהובה הנפקד ועם עולמה שנתלש בהינף יד. בסוף כל סיפור חותמת אורליה במילים הללו: קוראים לי אורליה שטיינר. אני גרה ב.. הוריי מורים בעיר הזו. אני בת שמונה עשרה. אני כותבת. מילים אלו מעניקות תחושה של רצון בזהות מוגדרת דווקא בתוך הכאוס והרשע שמעניקה תקופת השואה. באחרית הדבר מאירת העיניים מציינת המתרגמת את הקושי בהבנת דמותה של אורליה. האם היא דמות אחת או שלוש דמויות? גם זהות הנמענים איננה ברורה לחלוטין והחידתיות מטרידה ומסכסכת את הדעת. הקריאה באורליה שטיינר איננה נוחה. אינה לוקה בפטפטנות יתר ודווקא השתיקה והתמציתיות מושכים וממסמרים את לב אל הרווחים שנותרו בעלילה.

 

"אורליה שטיינר", מאת מרגריט דיראס. מצרפתית: מאיה מיכאלי. הוצאת רסלינג. 123 עמ'.